טיפ מאתר הכרויות

קיבלתי היום טיפ מאתר הכרויות שאני רשום אליו – "טיפ מותאם מהמערכת: בשביל לקבל יותר פניות מלא את השדה שיער".

אכן לא מלאתי את השדה המדובר, אבל האירוניה גרמה לי לחיוך דבילי לאיזה חצי שעה.

מצד שני, מה אמורים אנשים קירחים (לא אלופציה) למלא? את צבע הגבות ושאר שיער הגוף?

מודעות פרסומת

ציירי לך גבות

ישבתי עם ידידה והיא הראתה לי תמונה של מישהו באתר הכרויות. הבחור קירח בלי ספק והיה משהו מוזר. הסתכלתי לעומק ואמרתי לה שלדעתי הגבות שלו מצויירות, הגדלנו את התמונה ונראה שזה אכן המצב. מפה מתחיל מסע מרתק של להתסכל על מישהו אחר מגיב לאלופציה. אומנם יש כאן רמאות, כי הידידה יודעת מה זה אלופציה והרבה סטיגמות יורדות, אבל עדיין מרתק.

האם היא תפסול אותו אוטומטית? האם בכל זאת תתעלם מהקרחת? האם הגבות הם issue או שלא והאם בכלל היה עדיף שלא היה מצייר גבות?

אחרי קצת שיחות, נראה שהיא לא פסלה אותו אוטומטית והם התכתבו טיפה. הגבות כן הפריעו כי היו מצויירות מוזר. במהלך הדייט הוא לא אמר מילה על אלופציה (והיא לא שאלה). ובסופו של דבר הסיפור נפל על כך שלא נוצר קשר במהלך הדייט. אבל מבחינתי זאת היתה חווייה מרתקת לראות את הדברים בזמן אמת.

איום לשנה החדשה

במהלך אורחת ראש השנה, האחיין שלי עשה קצת בלאגן. אחותי, בתפקיד הדודה, החליטה לאיים עליו (חצי בצחוק) בכל מיני דברים כדי לבחון את התגובות שלו. לאחר שלא התרגש מהאפשרות שהוא תוריד לו את השיער, היא הציעה להוריד לו את הגבות. משום מה זה התחיל לסקרן אותו והתחיל לשאול איך וכו'.

שמעתי את זה בחצי אוזן מהקצה השני של השולחן, ניגשתי אליו ואמרתי לו שיזהר ממנה כי היא רצינית – היא זאת שהורידה לי את הגבות. הפרצוף שלו באותו הרגע היה שווה את כל הערב.

(האמת שאת הגבות הורדתי לבד, יש אפילו פוסט. אבל היא באמת עזרה לי לעשות את הגלח הראשון, ובאופן אבסודרי היא זאת שבכתה תוך כדי)

בראש מורם

באמצע 2014 התחילה להתגבש קבוצת פייסבוק שעסקה בילדים ואלופציה, דיי מהר היא הפכה למקום בו יש אוסף גדול של אלופצים (ובכמה מקרים הורים לאלופצים). קבוצת זאת אפשרה לגבש את האנשים לכדי עמותה עבור אלופצים שנקראת "בראש מורם". למען הדיוק העמותה כבר נפתחה לפני מספר שנים, אך בפועל לא ממש היתה פעילה, כך שכעת היא חוזרת לחיים.

בסוף 2014 (חנוכה) התקיים מפגש ראשון של העמותה. זאת הכמות הכי גדולה של אלופצים שפגשתי. חלקם מכרים וותיקים, בין אם משיחת טלפון או מהמפגשים שעשיתי לפני 6 שנים ואחרים חדשים לחלוטין. להפתעתי עיקר האלופצים היו ילדים (שהגיעו עם ההורים) ובכך הקהל נחלק לשתי שכבות גיל עיקריות (וכמובן שבכל קבוצה יש את הפערים שלה).

אני חושב שטוב שיש גוף שמרכז נושאים שקשורים לאלופציה, וכמובן מודה למתנדבים שעוסקים בפעילות. אישית אני קצת סקפטי לגבי מטרות העמותה וחושב שעיקר הפעילות צריכה להיות המפגש המשותף (עם דגש על ילדים שצריכים יותר אנשים במצבם כדי לראות שהכל בסדר). אך כל אחד צריך להחליט לעצמו, ממליץ לבקר באתר העמותה ולהתרשם מהפעילות.

חשיבות התיעוד

נכנסתי היום לבלוג רק כדי לשלוח קישור אליו, ולרגע לא הבנתי מה זה הפוסט שמתנוסס בראש הדף (אלופציה ודייט ראשון). הסיבה הראשונה היא שעבר לא מעט זמן מאז שכתבתי אותו (10 חודשים) הסיבה השניה היא שהרבה דברים השתנו מאז (בעיקר תקופה מאוד עמוסה אישית).

אותו דייט התפתח למערכת יחסים מצויינת בה אלופציה היא חלק שמדברים וצריך להתרגל אליו בהתחלה (כי זה חלק ממני) ובהמשך הופכת למשהו רגיל שהוא שם בדיוק כמו תכונות האופי שלנו, ההרגלים שלנו וכו'. בסופו של דבר, המערכת יחסים לא החזיקה מעמד (אין קשר לאלופציה), אבל היה לי מרתק לראות על מה חשבתי ממש בהתחלה. פתאום גם קלטתי שהחברה בכלל לא יודעת על הבלוג הזה, ובטח לא על הפוסט. מודה שהתלבטתי לא מעט אם לשלוח לה או לא (עכשיו, כמה חודשים אחרי שהקשר נגמר).

בכלל מפתיע אותי שהבלוג הוא איזה משהו שמעט מאוד מהחברים יודעים עליו, אבל לכל מי שקצת מתעניין באלופציה אני נותן אותו. וגם כזה שאני לא אפרסם אותו בשום מדיה חברתית כמו פייסבוק. מעיין סוד גלוי, או סוד שחשוף רק לקבוצת אנשים שיכולה להזדהות (וכמובן אנשים שמגיעים לבלוג דרך חיפוש, אבל זה לא בשליטתי).

אומנם אני לא נכנס לבלוג הרבה כדי לקרוא את הפוסטים מחדש, אבל כשזה קורה, אני מאוד מרוצה מזה שיש תיעוד של התהליך, כולל החששות, ההחלטות וההשלכות שלהן. וכמובן כאשר הזיכרון בדיעבד תמיד שונה ממה שהיה באמת באותו רגע, שלא לדבר על הקושי לזכור רגשות.

אלופציה ודייט ראשון

אז לאחר מספר התייחסויות לנושא של אלופציה ואתרי הכרויות בלוג, כדאי גם להתייחס לשלב הבא – הדייט הראשון.

אז לאחר שתמונת הפרופיל שנבחרה היא סוג של תיאום ציפיות, עוברים למפגש פנים מול פנים. מאחר והתמונה שלי עדכנית אז אין תגובה מיוחדת וכך צריכים להיות הדברים. לו הייתי שם תמונה שלי עם שיער או בכלל עם שפם וזקן אני בטוח כי הייתי מקבל תגובות שונות לחלוטין (גם לפרופיל ובוודאי בפגישה הראשונה). אך לאחר המפגש הראשוני, יש את שלב השיחה וזאת הזדמנות מצויינת לצד גישוש הכרות של הצד השני גם לחשוף את העניין. אני מניח שהמצב היה שונה לחלוטין לו הייתי מסתובב עם פיאה. שם קשה לבצע יישור ציפיות בנושא הקרחת.

כרגיל אצלי עיקר הדרך היא הומור עצמי, כאשר אני מתייחס לכך שאני קירח בצורה חיובית. זה כנראה יקרה בסיטואציה בה לבחורה מפריע השיער (שלה) מסיבה זאת או אחרת ואני עוקץ שיש יתרונות בלהיות קירח. לאחר כמה כאלה, המסר שמועבר הוא שאני קירח ואני בסדר גמור עם זה. זה מבטיח שהנושא לא יהיה issue או משהו שלא נעים לדבר עליו.

השלב הבא קורה בדרך כלל כאשר איכשהו מגיעים לדבר על ג'ינג'ים, ואז אני מעלה את השאלה שאולי אני בכלל ג'ינג'י? לא ממש צריך לתת תשובה, אבל בדרך כלל אני זוכה למבט מעמיק שמחפש סימנים אפשריים אחרים ובוחן את כל הפנים והידיים בחיפוש אחר נמשים. השלב לאחר מכן הוא אזכור שפעם היה לי שיער. האפשרויות כאן מגוונות לרוב קורות לפי ההקשר או איזה סיפור מהעבר, לפי מה שמשתלב בשיחה. גם משחק ניחושים לצבע השיער האמיתי שלי מאוד עוזר לשעשע ולשבור את הקרח שיש סביב הנושא. אגב, אני לרוב לא מודה באף תשובה וגם לא מראה תמונה ישנה.

מפה והלאה, זה בעיקר תלוי בדייט, באופי שלה ובמידת הנוחות שהיא מרגישה כדי לשאול מה בדיוק הקטע עם השיער. עבורי תזמון השאלה והאופן בו היא נשאלת מלמד המון על השואל/ת. זה בעיקר חושף את הסקרנים, חסרי הטקט או אלה שממש מרגישים איתך בנוח (וזה נכון כללית, לא קשור לדייטים). התשובה לרוב היא קצרה וטכנית כדי להציג את העניין, אבל לא להפוך אותו למשהו מיוחד או חמור (כי הוא לא כזה).

כדאי רק לזכור כי הדייט עצמו ממש לא מסתובב סביב אלופציה, ואפשר להעביר  את כל השיחה בלי להכנס לנושא. לדעתי רק צריך לוודא כי האלופציה לא נהפכת למשהו מביך שאי אפשר לדבר עליו. לטעמי הפתרון הכי פשוט הוא לספר או לחשוף, אבל רק אם אין משהו יותר מעניין לדבר עליו.

אגב, אחד הדברים שאנשים אוהבים (וגם מופתעים) לראות כשהם באים אלי הביתה זה את התמונות שלי עם שיער בשלבים שונים (תיכוו והלאה), זאת גם הסיבה שאני טורח להזמין אנשים אלי, גם כדי שיראו וגם כדי שיראו שזה פשוט תלוי בסלון ביחד עם עוד תמונות עם חברים משותפים. זה לא משהו שמוסתר או מוחבא.

בדייט שהיה לי השבוע השתמשתי בכל השלבים שתיארתי. לקראת סוף הדייט באמת נשאלתי לגבי איזה שיער היה לי ומה היה צבעו. היא עוד לא שאלה לגבי מה המקור של הקרחת, כנראה צריך להשאיר משהו לדייט השני. אבל גם היה רגע מעניין כאשר נגעתי לה בשיער לליטוף קל, והיא לא היתה בטוחה מה לעשות, כאילו שלגעת בחזרה בקרחת יהיה מוזר מידי. אך אחרי כמה רגעים, הכל הסתדר.

הסיפורים שלכם

במשך שש שנים, דף האודות צבר לא מעט תגובות של אנשים שמצאו בו את הפינה כדי לספר את הסיפור שלהם. החלטתי שסיפורים אלה צריכים במה קצת יותר מרכזית. לשם כך יצרתי את העמוד "הסיפורים שלכם" כדי שאפשר יהיה להגיב אליו עם הסיפור האישי.

זהו אינו פורום או תחליף להעברת מידע בין אנשים, רק לאפשר למי שרוצה לשתף או חלוק את הסיפור שלו במקום יותר בולט באתר.